הקדמות בעל נכד המחבר אשר לכבוד מר חותנו זקינו זצ"ל מילין ידבר "יתברך היוצ"ר וישתבח הנותן "אמרי שפר "לו נתכנו עלילות מצעדי גבר צבי בן שלח משה עבדו וציר נאמן ביתו ומסר לן חוקים ותורות להבין ולהורות, אוהב שערים המצויינים בהלכות, כמו שאחז"ל תדב"א כל השונה הלכות בכ"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב שנ' הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות, ולהבין עומק כוונתם כבס"ד. דהנה מצאנו ראינו כי יש שני מיני צדיקים ות"ח, הכת הא' הם יושבים לעצמם ולומדים תורה ועושים נ"ר ליוצרם ית' אבל אינם מלמדים תורה לאחרים דרכי היראה והמצות ולהדריכם בדרך הישרה, והכת השנית והם הת"ח והצדיקים אשר יעמידו תלמודים בתורה ויראת ה' ויורום מדרכיו לילך באורחותיו, אורחות צדיקים ישמורו והקרובים והרחוקים ילכו לאורו, וההבדל שבין שתי כתות הללו הוא, כי הכת הראשונה, אף כי הן עודנם חי על פני האדמה יגביהו עוף יום יום יוסיפו כח בנפשם להעלותה ממדרגה למדרגה מעולה ממנה ויהיו כרובים פורשי כנפים למעלה, אבל במותם תרפינה כנפיהם בעמדם יעמודו, אלא לזאת המדרגה שזכו לה להיות משכן כבודם בגן עדן בשעת מותם, שם יניחו ולא יזיזו ממקומן זוז כל שהוא עוד כל ימי העולם, כי אין מעשה וחשבון שם, לא כן הכת השנית האמורה, אף גם אחרי מותם הלך ילכו תמיד ממד' למדרגה מעולה ממנה, ועשו יעשו להם כנפים כנשר יעוף מועף ביעף מעלות מעלת תמיד כל יום ויום וכל שעה ושעה, שהרי כל מה שילמדו תלמודיו ותלמודי תלמודיו תורה, או כאשר יעשו מעשה טוב. הנה לכל זה הי' הת"ח הצדיק ההוא סבה לזה, ולזה נוטל גם הוא חלק בשכרן, ובכל רגע שיעשו תלמודיו או תלמודי תלמודיו דבר מן הדברים הטובים יוסיף אור והשפעה על נפש הרב ההוא ויעלה למדרגה עליונה מזו, ויתבאר בזה לדעתי הכ' שתולים בבית ה' בחצרות אלוקינו יפריחו כי הנה ראיתי בס' הנחמד פנים יפות עה"ת בפ' קדושים שמפרש רישא דקרא עד"ז צדיק כתמר יפרח שעושה פירות כתמר ענינו שמרביץ תורה בתלמודים ונקראים פירותיו, וש"ת בהיות נותן כח יניקות מקור החכמה לאחרים היא מניעת להתגדל ולהגבי' למעלה כענין עץ התמר שאינו גבו' כארז שגבו' מן האילנות שעושין פירות מפני שמחזיק יניקתו לעצמו, אבל בת"ח אינו כן שיש להם שתי המעלות שמפריח ומוצא פירות כתמר ומגבי' למעלה כארז בלבנון יע"ש ודפח"ח, וזש"ה שתולים בבית ה' ר"ל שזהו שכרו מאת ה' כי אף אחר שתשוב הנשמה למקומה להיות שתול בבית ה', אעפ"כ בחצרות אלקינו יפריחו היינו שגם בעוה"ז (שנק' חצרות אלקינו כנ' התקן עצמך בפרוזדר וכו') ג"כ לא ימוש מעשות פרי ע"י תלמודיו כנ"ל: ואשר בזה יל"פ המסו' אמלא ג' במסו' את מספר ימיך אמלא, ואוצרותיהם אמלא, אמלא פי תוכחות, דהנה הפ"י שם כ' לפ' הא דמסיים עוד ינובון בשיבה וגו' היינו שלא יאמר החכם כי הלימוד לאחרים הוא גרעון אליו שבאותה שעה שלומד עם תלמודיו אם הי' לומד לעצמו הי' הולך במעלה יותר, עז"א עוד ינובין בשיבה היינו שמוסיפין לו שניו כדי שישלים חכמתו הראוי לו, ע"ש וזאת תורת המסורה אמלא פי תוכחות היינו להשתדל להשיב רבים מעון ולהדריכם בדרכי ה', ושלא תאמר דעי"ז מגרעות יותן להשלמת נפשו, לז"א ואוצרותיהם היינו אוצרות המיוחדת להם דהיינו מה שהי' יכולי' לאגור ולאסוף קנין שלימות לנפשם ג"כ אמלא, ומפו' המסו' ע"י מה, ואמר את מספר ימיך אמלא היינו שתאריך ימים למען תוכל להשלים מה שחסרת להשלמת נפשך כנ"ל והנה זה מבואר כי אין לך זיכוי רבים יותר ממי ששונה הלכות, אשר רבים ילכו לאורו במבואות האפילות, והי' למאורות, להבין ולהורות למשמרת לדורות, וז"ש תדב"א כל השונה הלכות [היינו ששונה ומלמדם לתלמודיו] מובטח לו שהוא בן עוה"ב (כי כל המזכה אה"ר אין חטא בא ע"י) שנא' הליכות עולם לו היינו שעי"ז ירוויח ג"כ שיהי' בבחי' הולך לעולם אף בעולם הנצחי, וזא"ו אל תקרי הליכות שיהי' תמיד בבחי' הולך אלא ע"י הלכות כנ"ל וא"ש: אכן מי זה האיש ירא ה' יזכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ולכוין אמת לאמיתה, אין זה כ"א יאחז צדיק דרכו במדת הענוה האמיתיות, כמשאחז"ל (עירובין י"ג ע"ב) דלכך זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שהיו ענוים, וגם אחז"ל (סנהדרין צ"ג) על מה דיאמר בדוד וה' עמו מלמד שהלכה כמותו בכ"מ והיינו משום דלאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא לכוין אמת לאמתו אינו באפשרי בחק גדר האנושי כי אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה כתיב, רק ע"י השראת השכינה ושפע אלקים השופע על השכל, ולכך דרשו וה' עמו שהלכה כמותו שד"ז לא אפשר רק אם ה' עמו, וזה א"א כ"א ע"י ענוה כנ' אשכון את דכא, (ועי' בשו"ת השיב משה חאה"ע סי' ס"ה) ועד"ז יתפרש מ"ש דהמע"ה (תלים קט"ז) האמנתי כי אדבר [היינו שאהי' בבחי' מדבר, אף כ' יבוא בכלח אלי קבר כי] אני עניתי מאד היינו שהי' עניו ביותר ועי"ז הי' ה' עמו שהלכה כמותו בכ"מ, והי' מובטח שיאמרו דבר שמועה מפיו בעוה"ז ויהי' שפתותיו דובבת בקבר, וכאשר התפלל ע"ז אגורה באוהלך עולמים וכדחז"ל (יבמות צ"ו): בין אנשי הסגולה האלה הי' כ"ק מר חותני זקיני ה"ה הרב האי גאון המובהק הנודע למשגב בגודל יראתו הקודמת לעוצם חכמתו נ"י פ"ה עה"י מופת הדור הצדיק המפורסים כקש"ת מו"ה יואל צבי זצוקללה"ה, המחבר הנוכחי, אשר לא על עצמו בלבד יצא להקדיש כל עתותיו לתורה ולתעודה, כ"א על הכלל כולו יצא להורות לעם ה' דרך ילכו בה והמעשה אשר יעשו עפ"י דתוה"ק, וזה חלקו מכל עמלו בתורה, כחשיכה כאורה, להעמיד תלמודים הרבה ולהאציל עליהם מרוב חכמתו, ויותר שלימד דעת את תלמודיו איזן וחיקר על כל מפעליהם להדריך אותם דרך סלולה, לרגל התורה ואהבת האמת ויראת ה', וכגודל תהילתו, הדר גאונו ויקרת קדושתו, גדלה ענותנותו, ומעולם לא גבה לבו ולא רמו עיניו כ"א בענו' ויראת ד' חופף עליו כה"י, וקידם כל אדם בסבר פנים יפות, קטן וגדול הי' שו' בעיניו, אוהב את כל האדם ומקרבן לאביו שבשמים: מי יתנה תוקף טהרתו, ומעלות חסידותו, וגבורות פרישותו, אשר איזן ותיקן לעצמו הרבה גדרים וסייגים להנצל מכל נדנוד איסור, אשר גם בימים האחרונים טרם קרבו ימי פקידתו, עוד בו נשמתו, לא עזב דרכו בקודש מחסידותו ופרושותו, ומי ימלל עוצם שמחתו והתרגשות נפשו בקיום מצות ה' יתעלה, ומי אשר לא ראה שמחת בית השואבה איך השאיב מים בששון ותסך דמעות גיל ורעדה בברכתו לד' אשר החייהו וזיכהו לקיים מצותיו ית', לא ראה שמחה של מצו' מימיו, אף זו רב טרחו והתעסקו ודקדוקו במצות ה' באהבה עזה ובתשוקה נפלאה ובכל מיני הידור, מכל מה שהפה יכול לדבר, ואם אמרתי אספרה כל מעשי תקפו וגבורתו בתורת ה' ומעשה צדקותיו ומצות ה' ברה, הלא הזמן יכלה ועד חלק העשירי לא אגיע, עליו אה"כ אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד והן בעודנו רך בשנים כבר תריסר רוח ד' נוססה בו ועזב מקום מולדתו וכתת רגליו לילך ולדרוש לו רב בתורה, ולא נתקררה דעתו הטהורה, עד שמצא את שאהבה נפשו הוא רבו המובהק הגאון האדיר מופה"ד מוהר"ם א"ש זצוק"ל אבד"ק אונגוואר בעמ"ח שו"ת אמרי אש זי"ע, ומאד נמצא לחן בעיניו ושבחו' רבנן לדצב"י, ולמד שם לערך ז' שנה עד עת אפריונו, ואח"ז ניתן לו מאת רבו הקדוש הנ"ל הורמנותא דמלכא בגושפנקא דילי' על הוראתו בקדושה, וסמך בשתי ידיו עליו והאציל מן הרוח אשר עליו, ויצוהו לשבת על כסא ד' לשפוט מישרים לאורך ימים, ובשקידתו העצומה, בתורת ה' תמימה, עלה ונתעלה כי כתרוהו וענורו' לאב"ד ור"מ בכמה